הכרעת דין בתיק תת"ע 631-07-12

כנגד הנאשם נרשמה ביום 17.01.12 הודעת תשלום קנס בגין עבירה של שימוש במכשיר טלפון נייד שלא באמצעות מיקרופון המותקן ברכב,  בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 07.11.12  נשמעו בפני הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה העיד עד התביעה השוטר רס"ר יוסף איטח, עורך הדו"ח, והוגשו הדו"ח מסוג ברירת קנס (ת/1) וכן סקיצה שערך לבקשתי עד התביעה באולם ביהמ"ש ביום הדיון (ת/2).

ואלו העובדות הרלוונטיות לביצוע העבירה על פי גרסת המאשימה :

ביום 17.01.12 בסמוך לשעה 00:20 נהג הנאשם פרטית פולקסוואגן, ברמת השרון, ברחוב טרומפלדור ממערב למזרח, ביציאה מכיכר טרומפלדור, שם הבחין בו השוטר כאשר לטענתו הנאשם אוחז בידו השמאלית בסמוך לאוזן שמאל, מכשיר טלפון נייד.

בביהמ"ש מסר השוטר כי הבחין במכשיר ובתאורה הבוקעת ממנו בתוך הרכב, בסמוך לפניו של הנאשם, כאשר ראה לטענתו בבירור בנאשם אוחז במכשיר. במקרה של ספק לא היה רושם הדו"ח לדבריו.

תגובת הנאשם כפי שנרשמה ע"י השוטר בדו"ח  - " יש לי דיבורית פשוט היתה לי הודעה". הנאשם סרב לחתום בסמוך לדברים שנרשמו כאמור, במקום המיועד בדו"ח לאישור קבלת הדו"ח  על ידו.

לאור האמור, על פי גרסתו ועדותו היחידה של השוטר, טוענת המאשימה כי הנאשם עבר עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה.

על פי גרסת הנאשם - לא היו דברים מעולם.  הנאשם כפר כי עשה שימוש כלשהוא במכשיר טלפון בעת נהיגה. בנוסף כפר כי אחז במכשיר בידו כפי שטען השוטר.

הנאשם מאשר כי נסע במסלול המתואר ע"י השוטר בסקיצה (ת/2).

העיד בפני הנאשם ופרס בהרחבה את גרסתו, לפיה אכן נסע במקום ברכבו ביציאה  מהכיכר כאמור ונעצר ע"י השוטר.

טוען הנאשם כי השוטר ממקום עמידתו לא יכול היה להבחין בו בתוך רכבו אוחז בטלפון נייד כפי שהשוטר מתאר.

עוד טוען הנאשם כי ברכבו מותקן מכשיר טלפון קבוע נוסף ובו דיבורית, כי המכשיר הנייד מסוג "אייפון" היה בתיק, כי הינו למעשה "ימני" ולכן אין אפשרות כלל כי אחז בטלפון ביד שמאל, כפי  שמתאר השוטר וכי האירוע כולו היה בסמוך לתחנת משטרת רמת השרון, וכלשונו - "צריך להיות משוגע" לעבור עבירה במקום מול תחנת משטרה.

הנאשם הגיש בהסכמת התובעת פירוט שיחות יוצאות של המפעיל הסלולרי של הטלפון שברשותו ממנו עולה כי לא נרשמה כל שיחה יוצאת מהמכשיר הנ"ל (סומן נ/1).

סלע  המחלוקת בין הצדדים כפי שהתברר בסיום שמיעת פרשת התביעה וההגנה היא בשאלה האם הנאשם אחז בידו מכשיר טלפון או שמא האור שראה השוטר בוקע  מתוך הרכב היה האור שהפיץ מכשיר הטלפון הקבוע המותקן ברכב, אפשרות שהעלה הנאשם בביהמ"ש.

לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעם המאשימה, שמעתי את עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט הפלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:

1.        עד התביעה תיעד באופן מפורט את נסיבות העבירה, כפי שעולה מהדו"ח שרשם תוך התייחסות לכל רכיבי העבירה, כולל מיקום רכב הנאשם ביחס לשוטר, מסלול נסיעת הנאשם, תאור היד האוחזת במכשיר בצמוד לאוזן, האור הבוקע מהמכשיר, והכל עובדות ממין העניין שמצאתי אותם רלוונטיות לאישום.

2.         אף עדותו של עד התביעה בביהמ"ש הייתה עניינית, בהירה, עקבית ומצאתי כי לא נסתרה בחקירה נגדית על ידי הנאשם.

3.       תגובתו של הנאשם בפני השוטר שנרשמה בדו"ח היתה לקונית - " יש לי דיבורית פשוט הייתה לי הודעה".